הביתה

אחרי עוד אחת מהמריבות המייגעות בניהם, מצאה לעצמה מחסה על ספת העור בסלון. הוא נרדם במהרה והיא התהפכה והתהפכה על ספה קרה וצרה מידי להכיל אותה. הבכורה והאמצעית ירדו לחלוק איתה פתרון מעשי שהגו בחדרן, אבא יעבור לחדר של האח הקטן וכך ימשיכו לחיות תחת קורת גג אחת, להמשיך להיות ביחד גם אם הם לחוד. היה זה רגע דרכו הבינה שאי אפשר להסתיר כלום, הכול שקוף בפניהן. עם אמירה מעורפלת של אל דאגה, ככה לפעמים גם גדולים רבים, תחזרו למיטה.

חשבה לעצמה, אפשר לחלק את החיים על פי הבתים כמו שיר. בית ראשון של ההורים, החדר שלה הפך להיות מחסן לדברים שלא רצו לזרוק והבית כולו לא השכיל לאגור  זיכרונות. השיפוצים שעבר, שינוי את ריחו ומהותו ולא השאירו מקום לסיפורי ילדות מתוקים נשכחים. הפך להיות ללא מגע יד אדם לילדים שלה עם ספה זוגית מול הטלוויזיה.

אז בא תורן של דירות זמניות עם שותפות שעבר זמנן.

חושבת לעצמה שבמשך השנים הראשונות, זרועותיו היו בית עבורה. לא משנה באיזו מדינה השתכנו. את ביתם שיבצה וצבעה בפוסטר מתערוכה בעיר גדולה, רהיטים ששופצו מתקופות שונות, כלים מזמיני אורחים ואין סוף פריטים.

המשכנתא שהייתה חלק מהצהרת אהבה וקשירת עתידם במשותף הפכה להיות הסכם כלכלי, מפעל שביתם הוא מקומו ששלושה ילדים תוצרתו.

כשהרע הפך להיות חלק בלתי נפרד מהאווירה ועיצוב הפנים, התחילה לברוח מהנוכחות המעיקה של הזוגיות שלהם בתוך הבית. ברחה בין לבין כמה שיכלה.  עד שבסוף נפרדה ממנו לדרכה.

אגרה ואספה מספיק דברים לתוכנית חלוקה. מקננת כמו לפני לידתה מחדש. מכתרת את דלת אמותיה מחדש, מרפדת את ההווה.

את המיטה הישנה עליה הרתה שלוש פעמים, מעוז הזוגיות וקללתה החליפה בחדשה לא כזאת מהחנות המעוצבת אחרי חמש עשרה שנה עדיין במצב מעולה עם עץ מלא. דווקא כזאת מהרשת המהירה לריהוט ואווירה, תוך שעה מיטה.

הפרוד, בעל ידי זהב, התנדב לבנות את המיטה חדשה. סירבה בנימוס כי לא רצתה שעברה יבנה את עתידה. חיכתה את שעזב את ביתם, באותו חודש מורט עצבים הסתפקה במזרן על הרצפה. עשתה לעצמה מנהג אבלות על מות זוגיותה.

לאחר ששחררה את אותו מטען עודף של דברים מיותרים. נפרדה מהרגלים בהם הורגלה, מנגנונים מוכרים. התעוררה בה שאלה, כאשר היא מתרוקנת מכל אותם ישנים היא פחות קיימת או רק מפנה מקום לאחרים?

אחרי שתזדכה מי תהיה? הייתה בה תחושה שלא רוצה להיות רק חדשה, רוצה לשמור על קצת על הישנה שהייתה איתה תקופה דרך ארוכה.

הקטן אמר לה שאצלה זה הבית ואבא כאילו נסע לחו”ל ואצל אבא זה כאילו נסע לצימר.

עבורה היא הביתה בעצמה. עם שלושת ילדיה וגם שהיא לבדה.