לאחר שבחרה לחיות כל שנותר לה הוא להחליט על מה תכתוב. נטיית הלב היא סיפור חייה אבל כשחשבה על זה לעומק, החיים שלה נראו לה מיותרים לתיעוד, הם די משעממים אם להיות כנה: ילדים, פרנסה, הורים, גרוש, משכנתא והכול רגיל.
היא רגילה לכתוב אחרת אחרים, למעט אותה יצירת מופת שהעולם לא ידעה. אותה יצירה ששיתקה את מקלדתה כי כל מה שנכתב שם קרה. גם הטוב וגם הרע. קרה.
כינסה מועצת חברות: אולי תכתבי על הדייטים שלך? על גברים. גברים זה חומר טוב. אף אחד לא כותב על נשים פנויות בגילנו.
לכי על מין פורמט דייטים. הגיבורה יוצאת לדייטים בחיפוש אחרי אהבה והסדרה תתרחש כולה ליד שולחן אחד בבית קפה אחד ורק הגברים משתנים. יש רק בעיה אחת עם הפורמט קונספטואלית הוא משעמם. כל הכיף זה הלפני/אחרי. רוב הדייטים מרגשים כמו ראיון עבודה.
ובכלל לה אין זמן לדייטים בשנים האחרונות.
מידיי פעם היא נזכרת שאם לא תצא זה לא יקרה אז היא יוצאת לדייט שלוקח לה בממוצע להתאושש ממנו חודש/חודשיים /שלושה עד הפעם הבאה.
תכתבי. את סתם מחפשת תירוצים. העיקר שתכתבי מה זה משנה על מה.
משנה בטח משנה.
מאידך גיסא, הדייטים הטובים לכתיבה הם הדייטים הכושלים וכאלה יש לה בשפע.
עושה רשימה שנראית כמו ועדת השמה, נתנה בהם סימנים להקל על הכתיבה: הקבלן, רואה החשבון, איש השירות החשאי, השקרן, הנשוי א’, הפסיכופט/הנשוי ב’, זוכה פרס נובל בעתיד, המתאדה, אהבת אמת, אהבת נעורים ממוחזרת, דוחף הלשון, המציצן, הפאסיב אגרסיב א’ ב’ ג’ וזה מה שזכרה ככה בשליפה.
מגלה שיחסית לזה שלא יצאה בהתמדה יש לה מלאי סיפורים לא רע.
רונה נחושת מטרה לצאת לדייטים למען אומנותה. מחיה מערכות יחסים מהעבר כדי לכתוב כי זה העיקר. מחדשת מנוי באתר הכרויות ומתנפלת במרץ על אתר האפשרויות המוגבלות. בינתיים עד שימצא חומר הגלם הבא היא דבקה במטרה.
כותבת כמיטב זיכרונה .
העורך דין דן. היה כל מה שחלמתי. לכאורה. חכם, אינטליגנטי ואף נראה טוב.
כשנכנסתי למשרדו בפעם הראשונה הרגשתי תחושה משונה, נעימה שלא הרגשתי זמן מה. זרם מדגדג באווירה. כאילו אנחנו בפגישה וכל שאר הנוכחים תפאורה.
מכאן ועד שיצא דייט, צרכתי את שירותיו והוא מצידו פתח את ליבו וזה לא היה מרגש כמו שזה נשמע. גרוש טרי, לאחר תהליך גירושים אינטנסיבי ומכוער לא הפסיק לקטר ולהתלונן על גרושתו. אני פלורנס נייטנגל שכמותי הטיתי כתף, זקפתי אוזן והייתי שם טיפשה למענו. קשובה ומתמסרת לחפירות בלתי נדלות על הגרושה הסוררת.
פעם שהפסיק לשנייה לבכות את מר גורלו הזמין אותי לדירתו.
יפיפייה, כאילו נשלפה מעיתון עיצוב על נייר כרומו משובח. יין מלא אפיצות ומגש גבינות ירקרקות ולמרבית ההפתעה הפעם לא התבכיין על גרושתו אלה תחקר אותי על קולגה שנכחה בפגישה אשר התפעם מיופיה.
כשאלתי: כמה ילדים יש לי? לא היה לו מושג ואני הסתומה נשארתי בין שולחן ההביטאט לספת הקסטיאל.
לא מקשיבה לקול הפנימי שצועק לי באוזן תברחי סתומה.
אחרי יותר מידיי יין הגענו לספה המעוצבת בקפידה. הנשיקות היו סוג של הבטחה. עברנו לחדר השינה. מצעי כותנה מגוהצים קרירים במידה הראויה.
10 חודשים לא ידע אישה. זקפה שפופה מלווה בהתקף חרדה .
למה את נשארת? מילא מטפלת אבל סרוגייט?
הוא בוכה ואני מרגיעה זה לא נורא לפעמים זה קורה.
נרדם. תשוש. שיכור. מובס.
שינה טרופה שפעם במספר דקות כל גופו רועד, מתעוות, קופץ ורגלו משתחררת לבעיטה אומללה. אני נבהלת מנסה למצוא את הקצב כדי שלא אתפס בלתי מוכנה בעווית הבאה.
כשלא יכולתי עוד להדחק לדופן המיטה, תכננתי את שביל הבריחה.
אט אט התקדמתי לכיוון היציאה. התלבשתי ויצאתי אסירת מועקה מהעיר הגדולה.
כן זה היה דן.
קצר, שמוט ולעניין.
עוד נפגשתי אתו אחת מקצועית, במהלכה שנינו התנהגנו בהתאמה כאילו שום דבר לא היה.
הלילה ההוא הושלך לסל הכביסה כמו סדיני כותנה מצרית משומשים.
שום דבר לא כמו שנראה
תקשיבי למה שאת רואה
יותר מידי יין לא עושה את העבודה
מי שלא שמה לב לסימנים שלא תתפלא אחר כך…
על שום דבר.
גאה רונה שולחת את הסיפורים לחברתה שעונה לה אחרי דקה: את משוגעת מה את עושה? ככה את רוצה למצוא אהבה?
מחשבה יוצרת מציאות ומילים פי כמה. את מנציחה את הכישלון, החיפוש והאכזבה. וקארמה היא כלבה. את חייבת לכתוב את זה אחרת. ככה זה ממש לא צורה. כשאת מחפשת את לא במציאה.
מי דיבר על למצוא אהבה?
כולה כותבת. מחפשת את היצירה הבאה. צר עולמי כעולם נמלה.
כתבתי על ד’. מה קרה?
תגובות אחרונות