אני לבד. אחרוני הילדים נאספו זה מכבר על ידי אמהותיהן לארוחת הערב. חום היום כבר לא נספג במים וקרירותם מקבלת אותי לתוכם. הגוף הופך נטול כובד משקל מחשבותיו וצף. ותייקי הקיבוץ ידעו מה הם עושים שבנו את הבריכה בפאתי הקיבוץ בואך מדבר. עכשיו שקט, בפנים ובחוץ.

שוחה. מתענג על השקט של המיים. הם עוטפים את כולי ואני מפלס את דרכי בתוכם. מתחיל ומתקדם בציפה איטית ותנועות ידיים חזקות, חותכות ומדויקות.

לא שומע כלום והניתוק מושלם. מדי פעם משהו מפריע במסלול אבל מתעלם וממשיך הלאה. זה יכול להטריף שאנשים מפריעים במסלול. אתם לא רואים? חייבים לעבור לחתוך? אי אפשר לחכות שנייה? תנועות מפלחות את המים. עוד בריכה נגמרת ואחרת מתחילה.

כל כך פשוט הלוך וחזור להישאר במסלול, לפלס דרכי במים, מגיע לקיר, נוגע ולוקח תנופה עם הרגליים וממשיך עד הצד השני וחוזר חלילה. רק המים מלטפים את הגוף מערסלים אותו, ועוזרים לו לנוע קדימה.

ואז כשהשקט משתלט, נאחז ומתבצר המחשבות מתחילות לצוף.

אבא עזב אותנו לאישה שאני נושא את שם בעלה המת. אימא עזבה את הקיבוץ כשהייתי בן 6 ואותי שהייתי בן שמונה. ואז אחי עזב ומת. עוד שבוע יום הולדת 45.

עוד שבועיים האזכרה. השנה יום ההולדת לא נופל על יום השנה, כמו בחמש עשרה השנים האחרות. ככה זה שהמתים חיים והחיים קצת מתים. אזכרות תופסות מקומם של ימי הולדת. פעם זה היה כואב עכשיו כבר לא. אחר כך ההיא עזבה ואחרות שלא היו באמת. רוב בני הכיתה עזבו מזמן נשארו הנשואים והשולחנות בחדר האוכל נהיו צפופים בילדים של אחרים. החיים שלך טלנובלה היא אמרה לי ואני התעצבנתי והיא נסוגה לעצמה. נבהלה. האמת טלנובלה. ודווקא כשהדברים נראו פתאום מסתדרים במקום לא יכולתי להישאר שם עוד שנייה. אבל אז באותה שיחה רק התפללתי שלא תבכה, שלא תתפרק, כשלא יכולתי לסבול את הבכי שלה הבנתי שגם האהבה הזאת לא מנצחת את כל הרעש שמסביב ומבפנים.

פשוט לא יכולתי להיות אז אמרתי שאוהב אבל קשה והולך לעשות את הסדר שלי ושהיא שתעשה את שלה. מודה ועוזב ירוחם.

כן הרעש חסר לפעמים אבל אני עושה לי חיים אחרים חדשים.

עכשיו ימים אחרונים במוסך, כל היום מתקן, מרכיב ומפרק. עכשיו את חיי. התפרקו. עכשיו מרכיב. רק שלא יישארו בסוף חלקים שלא יודעים מה עושים איתם. הכי שונא שזה קורה. בגלל זה עובד מסודר.

המגבות מקופלות, החולצות גם. לוקח את העליונה. אפורה מכביסות חוזרות ונשנות. גם היא הייתה פעם חדשה כמו רבות אחרות.

עד שהמים ירתחו, מנקה פרורי קפה נעלמים בכיור ומחליף שקית אשפה בפח. מחזיר את הספוג למתקן הרשת המחובר לכיור. ככה זה שאתה לבד הדברים נשארים תמיד במקום שהשארת אותם.

מכין קפה שחור, כפית גדושה, בלי סוכר. מקפל את פתח השקית למשולש שווה שוקיים וסוגר באטב. שונא שמכווצים. מחזיר למדף על הדלת של המקרר.

משחק כדורסל מרצד על מסך טלוויזיה ענק, השחקנים נאבקים על מקומם במגרש, כובשים את הסל הבא ואני שוקע במיטה, צולל בין מצעי כותנה צוננים בריח כביסה קיבוצית. מצטנף על כרית אחת, השנייה נשארת תפוחה. אורחות מזדמנות לא מטביעות חותם ראשן לאורך זמן.

כשאקום צריך לעשות כביסה. לסדר קצת את הבית ולהתחיל לארוז.

אחרי האזכרה אני עוזב. עוזב באמת.

בינתיים קצת נח.