אנשים לא מבינים שזה שאני נמוכה לא אומר שאני לא רואה מה קורה. אני רואה הכול.
בהתחלה היא בכלל לא אהבה את הרעיון אבל הילדים רצו ובגלל שהיא ידעה מה הולך לקרות להם היא החליטה. לדעתי, היא עשתה את זה קצת דווקא, להראות מי פה קובע. וגם הפסיכולוגית אמרה לה שתיקח אותי. טוב לילדים לשמור על מספר נפשות קבוע בבית. חפץ מעבר אנושי.
היא אפילו הכניסה אותי כחלק מהסדר המזונות. אני של הילדים אז חצי חצי. למרות שבסוף היא דואגת לי הכי מכולם. גם שאין לה חשק לטייל, היא פותחת את הדלת כדי שאוכל לחלץ עצמות.
הבעל היה נחמד. איש טוב. לא השתגע אחרי. קשה לו עם רגשות אבל בסוף היה נשבר ונותן ליטוף. לא יוצא לטייל אבל גם לא מרביץ. הוא בכלל לא רצה אותי והיא פשוט הציבה לו עובדה. פשוט הגעתי, יותר נכון היא והילדים בחרו אותי בצער בעלי חיים ביום ההולדת שלה. והיא קבלה אותי כמו שאני עם הפספוסים ועם השריטה שלי לנעליים.
אני חולה על נעליים כזאת אני. כפכפים, סנדלים, נעלים אפילו קרוקס. שלה ושל הילדים, את הריח של הבעל לא אהבתי. היא אף פעם לא כעסה עלי כלומר היא עשתה כאילו אבל היא לא מסוגלת לכעוס עלי באמת. סוג של אחוות נשים.
ואז הבעל הלך.
ובאו אחרים. אני מכירה גברים טוב טוב. יכולה להריח אותם מרחוק לפי איך שהם מתנהגים אלי כשהם נכנסים.
ראשון היה הצעיר. חמוד. היה קצר והלך. לא חזר. הם מכירים טוב אבל הם ידידים כבר שנים ויש לו משהיא רצינית. זה היה על הדרך. לא התמסרתי וגם היא לא.
אחר כך היה את זה שבא ונשאר. אותו היא אהבה באמת. איך שהוא נכנס הביתה פעם ראשונה הרגשתי את זה. הם עמדו אחד מול השני ולפני שהתחילו לדבר הוא חיבק אותה חזק והיא אותו והם התנשקו כמו חברים טובים של שנים. הם דברו שעות וגם כשהוא היה רחוק הם דברו בטלפון. הילדים הכירו אותו והוא גר איתנו לפעמים. היה נותן לי לאכול דברים שאסור אבל טעימים. ככה זה בדרך כלל מה שאסור הוא טעים. היה משחק איתי, עושה פרצופים ומוציא קולות מוזרים ופעם נשארתי איתו כשהיא והילדים יצאו לטיול. שמר עלי.
ופתאום הוא הלך. היא בכתה המון וחברות באו לעודד אותה. גם אני ניסיתי אבל יש דברים שחברות יכולות ואני לא. היא הייתה נורא עצובה והתחילה לעשן בכמויות ודאגתי לה. לאט לאט הדברים נרגעו.
עכשיו יש את זה שמגיע מידיי פעם. כשהילדים אינם. אני לא מסמפטת אותו. הוא מנסה להיות נחמד ויש לו בכלל ריח של אחר. לא אמין. לחוץ. ובעיקר לא אוהב אותה באמת. לא שהוא איש רע, אבל אין ספק שהוא פחדן. וגם יש לו אישה אחרת שזה די מסביר את השעות המוזרות וגם זה שהוא אף פעם לא נשאר לישון. גומר ובורח מהר.
אני נהנת להפריע ולעצבן עד שבסוף הם סוגרים את הדלת. אבל אני שומעת מה קורה מאחורי דלתיים סגורות. ולפי הקולות היא ידעה טוב ממנו. אבל היא מתגעגעת ולבד וכרגע זה מתאים לה. נעים לה בלילות הקרים להרגיש. עם כל הכבוד לי, יש דברים שגברים יכולים.
אני מקבלת את פניה כשהיא חוזרת לבית ריק וחשוך כשהילדים אצל אבא שלהם, עם כל הקפיצות והקשקושים. אני אוהבת לראות אותה מחייכת ולעשות לה פחות עצוב.
אני ישנה לידה שאין אף אחד ובייחוד בחורף. בגלל זה אני מתעצבנת שסתם משהו תופס לי את המקום.
אבל אם אין ברירה אני פשוט מחכה על ספה בסלון.
כשהוא הולך אחרי שעה שעתיים, אני חוזרת למקומי לידה, על הכרית השנייה.
אני מחכה לנחמד שיחזור. אני חושבת שגם היא
תגובות אחרונות