בשנים האחרונות שמה לב שחתונות לא מעוררות בה את אותה התרגשות והתפעמות רוח כמו בצעירותה.
החיים, הנישואים והסיפורים הפכו אותה צופה מן הצד וריאלית עד דוק, בחתונות בכלל ולאקט החופה בפרט.
מבחינתה חתונה היא תחילת הסוף.
בחתונה האחרונה עשתה מעשה. שברה שגרה.
עם כניסתה לאזור האירוע, לאחר שלב הנשיקות ההכרחי, נפל מבטה על אחד מחבריו של החתן. בעבר נתקלו זה בזה בנסיבות חברתיות כאלה ואחרות אבל הסוגיה מעולם לא פותחה לא כל שכן מוצתה.
לעצמה אמרה כי רצוי לבחור אובייקט לא מחוג המכרים הקרוב של הכלה והחתן מאחר והוא לא יהיה פנוי למשחקי חברה.
לאחר קבלת הפנים התמקדה ובמהלך החופה החלו חילופי מבטים ידידותיים והיא בדקה באיזה שולחן שובץ.
במזנון הסלטים, העניינים צברו תאוצה בין הפסקת עישון אחת לשנייה, החליפו מילים בין האחד לשנייה. מילות נימוס. סגירת פערים.
את הקינוח קבלה בשרותי הנשים. לא רומנטי אבל אחרי הכול זאת חתונה לא סיפור אגדה. בהתגנבות יחידים בצעו השתלטות על התא- היא ראשונה והוא אחריה.
המוסיקה הדרום אמריקאית הדהדה מבחוץ ונתנה את הקצב הנכון. סופלה. סורבה קריר וצונן. מוס שוקולד מריר עם ליקר. פירות העונה טריים. בלי לספור קלוריות. בלי פרווה. בלי מעצורים בדקו את כל תפריט הקינוחים.
“ממתי אתה חושב על זה?”
“מהפעם הראשונה שראיתי אותך.”
באלגנטיות סדרה את עצמה. שיער. אודם. גרביונים. שמלה.
יצא ראשון. בכניסה לשירותים שתי נשים סובבו ראשים בתימהון.
סופית הן נשברו שהיא יצאה דקה אחריו.
“הצעירים האלה חסרי בושה. בחתונות של היום שום דבר לא ברור מאיליו.”
חבריהם הצעירים של החתן והכלה המשיכו לפזז על רחבת הריקודים. הנשואים מחשבים בייביסטר פלוס מתנה והרווקים חולמים על חתונה משלהם.
היא הלכה לחניה.
תגובות אחרונות